פסק-דין בתיק רע"א 7588-01-12

מבוא וטענות הצדדים

1.       לפניי בקשה למתן רשות-ערעור על החלטת בית משפט השלום בקרית-גת (כב' השופט א' באומגרט) מיום 18.12.11 [עמ' 105 בפרוטוקול], בדבר שכר-טרחתו של המומחה הרפואי מטעם בית-המשפט (להלן: "המומחה"), בהליך לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

2.       המומחה הכין חוות-דעת רפואית, ועל כך שולם לו סך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ. לאחר מכן זומן פעמיים להיחקר על חוות-דעתו. בין החקירות, התבקש להכין סקירה בכתב של מאמרים רפואיים. המומחה מסר כי שקד על הכנת הסקירה 5 שעות, וכי כל אחת מן ההתייצבויות לחקירה ארכה 3 שעות. בית-המשפט הנכבד קמא קיבל את חשבון השעות של המומחה. בהתאם לחשבון זה פסק לו סך 17,500 ש"ח, לפי תעריף של 400 דולר לשעת-עבודה, בצירוף מע"מ.

3.       המבקשת, חברת-הביטוח האמורה לשלם את שכר המומחה, טוענת כי מדובר בסכום מופרז וגבוה כמה מונים מן המקובל. המבקשת טוענת עוד כי הסכום שנפסק למומחה בגין ה"שובל" של מתן חוות-הדעת, קרי: איסוף האסמכתאות התומכות בה וההיחקרות עליה, אינו עומד בשום יחס לסכום שנפסק לו בגין הכנת חוות-הדעת עצמה (4,000 ש"ח בצירוף מע"מ). המבקשת מוסיפה וטוענת כי פסיקת סכומים גבוהים למומחים בהליכים לפי חוק הפלת"ד אינה בגדר מדיניות משפטית ראויה; משום שהיא מנוגדת לתכלית החקיקתית של חוק הפלת"ד לפשט ולהוזיל את הליך פסיקתם של פיצויים לנפגעי תאונות-דרכים. לבסוף טוענת המבקשת כי אין מדובר בעניין שבו אין מקום לבקשת רשות-ערעור בעיצומו של ההליך, בהתאם ל צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. המבקשת הציעה להעמיד את שכר-טרחת המומחה, בגין שתי החקירות והכנת הסקירה (קרי: מעבר למה ששולם לו בגין חוות-הדעת עצמה), על סך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

4.       בהחלטתי מיום 5.1.12 קבעתי כי הבקשה מצריכה תשובה. בשל האפשרות לפגיעה באינטרס של המומחה, הזמנתי גם אותו להגיב על הבקשה.

5.       המשיב השאיר את העניין לשיקול-דעת בית-המשפט; אך למעשה הצטרף לטענת המבקשת בדבר שיקול-המדיניות שלא לפרוץ את המוסכמות בעניין שכר מומחים בהליכים לפי חוק הפלת"ד, בהיותו חוק סוציאלי במהותו.

6.       המומחה חזר בתגובתו על הצהרתו כי הכנסת הסקירה וההתייצבויות לחקירה ארכו 11 שעות-עבודה, והוסיף כי השכר שנפסק בגינם - סך 6,000 ש"ח בגין כל יום של עדות, ועוד סך 5,500 ש"ח בגין הכנת הסקירה, סה"כ 17,500 ש"ח בצירוף מע"מ - מהווה שכר הולם, מוצדק וראוי.

7.       הצדדים הסכימו כי הבקשה לרשות-ערעור תידון כערעור.

בקשת רשות-ערעור על פסיקת הוצאות עדים ושכר מומחים תוך כדי ההליך

8.       מקובלת עליי טענת המבקשת כי החלטות בדבר הוצאות עדים ושכרם אינן נמנות עם ההחלטות שלא תינתן בהן רשות-ערעור, לפי סעיף 8 ב צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. (להלן: "הצו").

9.       ראשית, זו לשונו הברורה של הצו. סעיף 8 בצו מתייחס ל "הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין". הצו בא לשנות ממצב משפטי קודם, שבמסגרתו ניתן היה לבקש רשות-ערעור על החלטות-הביניים הנקובות בצו בהליך אזרחי. גם לפי כותרתו וגם לפי ניסוחו, הצו מהווה רשימה של חריגים לכלל האמור. חריגים, כידוע, יש לפרש בצמצום. משהחלטות בדבר הוצאות עדים ושכרם לא נכללו ברשימת החריגים - יש לקבוע כי לגביהם ממשיך לחול הכלל הקודם.

10.   שנית, האבחנה בין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לבין הוצאות ושכר לעדים ולמומחים מתחייבת מהגיונם של דברים. בעלי-הדין ובאי-כוחם מלווים את ההליך עד סופו, וציפייתם הסבירה היא כי ההוצאות ושכ"ט עו"ד ייפסקו בסוף ההליך. לעומתם, עדים ומומחים "מתארחים" בהליך לשעה קלה, ומנתקים-מגע ממנו לאחר מכן. לפיכך, ציפייתם הסבירה, העולה כדי הסתמכות, היא כי הוצאותיהם ושכרם ישולמו לאלתר; ולא תידרש השבתם בדיעבד, בחלוף זמן רב, במסגרת ערעור על פסק-הדין הסופי לאחר תום ההליך.

11.   לפיכך צדקה המבקשת כאשר העלתה את ההחלטה בעניין שכר המומחה לבחינה לאלתר, ולא המתינה עם עניין זה לסוף ההליך.

12.   החלטתי, אפוא, לקבל את הבקשה לרשות-ערעור ולדון בה כבערעור עצמו.

התערבות ערעורית בפסיקת הוצאות עדים ושכר מומחים

13.   גם לגבי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט הוחל הכלל כי "אין בית המשפט [לערעורים] נוהג להתערב בשכר הטרחה שנקבע לבעלי תפקידים כגון כונס נכסים ומפרק על-ידי הערכאה הראשונה, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן" [אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים, מהדורה רביעית, 2012, עמ' 657; בעקבות ע"א 621/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עו"ד פינצ'וק, כונס נכסים מיום 8.6.87, פסקה 8; וכן: חמי בן-נון, הערעור האזרחי, 2004, עמ' 247­-250; משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, מהדורה 15 (2007), כרך ב', עמ' 1315].

14.   ביסודו של כלל זה עומדת תפיסה כי לערכאה המבררת מסור 'שיקול-דעת' בקביעת שכר-טרחתם של בעלי-תפקידים כאמור. 'שיקול-דעת' גורר קיומו של 'מתחם-סבירות'. כלומר, הביקורת הערעורית בהקשר כזה דומה ביסודה לביקורת השיפוטית על שיקול-הדעת המינהלי [שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, 1999, עמ' 190]. בהתאם לכך, התערבותה של ערכאת הערעור בעניין המסור לשיקול-דעתה של הערכאה המבררת תהיה מרוסנת: ערכאת הערעור לא תתערב בהקשרים של סטייה קלה מן הנכון-בעיניה, ככל שהסטייה אינה חורגת מאותו 'מתחם-סבירות'.

15.   שאלה היא אם במקרה של חריגה, אשר לדעת ערכאת הערעור מצדיקה התערבות - שומה על ערכאת הערעור להעמיד את שכר-הטרחה על הסכום הראוי בעיניה; או, שמא, מכוח אותו עיקרון של התערבות מרוסנת - אל-לה לערכאת הערעור להמיר את שיקול-דעתה של הערכאה המבררת בשיקול-דעתה שלה, אלא עליה להסתפק בקיטום החריגה ממתחם הסבירות ובהבאת הסכום הנפסק אל תוך גדריו של מתחם הסבירות. כלומר, לצד השאלה אימתי מתערבים - ניצבת השאלה: אם כבר מתערבים - עד כמה מתערבים?

16.   מחד-גיסא, ניתן לומר כי 'מיגו' (מתוך) שלו היה הסכום הנפסק מוכל במתחם הסבירות, לא הייתה ערכאת הערעור מתערבת בו - די להתערבותה שתביאהו בגדריו של אותו מתחם. בכך יישמר העיקרון כי פסיקת הסכום נתונה לשיקול דעתה של הערכה המבררת, וחריג ההתערבות - כדרכם של חריגים - יתפרש בצמצום וייושם במידתיות עד למקום שבו תחדל ההצדקה לשינוי שולי נוסף של הסכום שנפסק מלכתחילה.